פעילות גופנית והריון בספורטאיות פנאי ועילית IOC 2016, חלק 1 – פעילות גופנית בנשים המתכננות הריון ואלה שבהריון, חלק 3

הצהרת קונצנזוס
פעילות גופנית והריון בספורטאיות פנאי ועילית: סיכום ראיות 2016 של קבוצת המומחים של ה-IOC, לוזאן. חלק 1 – פעילות גופנית בנשים המתכננות הריון ואלה שבהריון

מקור: Exercise and pregnancy in recreational and elite athletes: 2016 evidence summary from the IOC expert group meeting, Lausanne. Part 1—exercise in women planning pregnancy and those who are pregnant, The British Journal of Sport Medicine כתב העת הבריטי לרפואת ספורט BJSM 2016 כל הזכויות שמורות © BJSM 2016 כל הזכויות לתרגום לעברית שמורות © תומר גמינדר, ספורט למחשבה 2017 ההפצה והרפרודוקציה של מאמר זה מותר בכל מדיום, בתנאי שאתם נותנים קרדיט מתאים למחבר(ים) המקורי(ים) למקור ולתרגום וקישור אליהם, ומעתיקים את המאמר בשלמותו וללא שינויים כולל ההגנה על זכויות היוצרים. ·         רקע כללי, מטרות, שיטות, הגדרות, טרום ההתעברות/ההיריון ·         הריון – תהליכים ופעילות גופנית בהריון (הסתגלויות אנטומיות, השפעת התנוחה האימהית, הסתגלויות מטבוליות, דרישות תזונתיות, אימונים בהריון) ·         נושאים קליניים בהריון עם דגש על פעילות גופנית של נשים: תלונות ואבחנות נפוצות - אפשרויות מניעה וטיפול o        חלק 1: בחילה, עייפות, בריאות ורווחה נפשית (דיכאון, חרדה), עליית משקל בהריון o        חלק 2: קדם רעלת הריון, יתר דם בהריון, בצקת, סוכרת הריון, תלונות שרירים ושלד (כאב בחגורת האגן וכאבי גב תחתון), תפקוד לקוי של רצפת האגן, הפרדות בטנית ·         חלקים נוספים והתייחסויות   לנייר העמדה המלא בפורמט PDF

נושאים קליניים בהריון עם דגש על פעילות גופנית של נשים: תלונות ואבחנות נפוצות - אפשרויות מניעה וטיפול

בחלק זה, אנו מדגישים את הסימפטומים העיקריים של ההיריון וחוקרים את הבעיות הרפואיות, עם דגש מיוחד על מתאמנות קבועות ברמה גבוהה וספורטאיות עילית.

בחילה (Nausea)

הגדרה

 בחילה היא תחושה של צורך להקיא מבלי להקיא בפועל. הקאה יבשה (Retching) (או הקאה ללא יציאה של תוכן מהקיבה) תוארה כסימפטום מובדל, אשר נמדד יותר ויותר בנפרד מהקאה ומבחילות ¹³¹.

בחילות בוקר הן שם מטעה מאחר והן יכולות להתרחש בכל שעות היממה. נשים בהריון חוות בחילות, הקאות והקאות יבשות בעיקר ב-6 - 12 השבועות הראשונים, אך ב-20% זה יכול להימשך עד השבוע ה-20, או מעבר ^{132, 133}.

הקאות יתר בהריון (Hyperemesis gravidarum) מאופיינות בהקאות חמורות מתמשכות, הקאות בלתי פוסקות הקשורות לירידה במשקל של יותר מ-5% מהמשקל טרום ההיריון, התייבשות וחוסר איזון אלקטרוליטי, מה שעלול להוביל לאשפוז ¹³⁴. סקירת מומחים מפורטת על בחילות והקאות התפרסמה ב-BMJ על ידי ג'ארביס ונלסון-פירסי ¹³⁵.

שכיחות

בחילות והקאות שכיחות בשלבים המוקדמים של ההיריון, עם שיעורי שכיחות של בין 50% ל-80% לבחילות, ו-50% להקאות והקאות יבשות ^{134, 136}. הקאות יתר בהריון שכיחות פחות, ומשפיעות על 1% מההריונות ¹³⁷. לא נמצאו מחקרים על שכיחות בקרב ספורטאיות עילית; עם זאת, ברור אינטואיטיבית כי ספורטאיות עילית בהריון עם בחילות או הקאות קשות לא יוכלו להתאמן ברמות הרגילות.

הסיבות המדויקות לבחילות, הקאות והקאות יבשות בהריון אינן ידועות, אך חושבים שהן קשורות לרמות גבוהות של הורמון שלייתי אנושי (human chorionic gonadotrophin - HCG) או אסטרוגן ¹³⁸. מצבים עם רמות גבוהות יותר של HCG (הריונות מרובים והריונות מולאריים) נקשרו עם בחילות והקאות מוגברות בהריון.

גורמים משפיעים סוציאליים, פיסיולוגיים ותרבותיים נחקרו גם כן ^{139 – 141}. לדוגמא, בחילות והקאות במהלך ההיריון עלולות להוביל ללחץ פסיכו-סוציאלי ניכר, על ידי שינוי התפקוד המשפחתי, החברתי והתעסוקתי ^{142 – 144}. מחקרים אחדים הראו שנשים עם היסטוריה של הפרעות אכילה נוטות יותר לפתח בחילות והקאות במהלך ההיריון ¹³⁵.

חיוביות לנוגדנים להליקובקטור פילורי (Helicobacter pylori) קשורה גם היא לבחילות והקאות בהריון ¹⁴⁵. ב-105 נשים שנחשפו ל- H. pylori, נמצא קשר תלוי מינון בין IgG לבין חומרת הקאות היתר ¹⁴⁶. ההשלכות הקליניות של גילוי זה עדיין צריכות להתברר. בחולים שאינם מגיבים לטיפול רפואי, ניתן לשקול בדיקה ל-H. pylori כגורם סיכון פוטנציאלי שקיים לו טיפול.

אבחנה מבדלת של בחילות והקאות בהריון

האבחנה של הקאות יתר בהריון היא אבחנה של אלימינציה, המחייבת התייחסות לרישום היסטורי שיטתי והערכה קלינית יסודית ¹³⁵. האבחנה המבדלת כוללת פתולוגיות אחרות של מערכת העיכול, כולל גסטריטיס (דלקת בקיבה), אפנדיציטיס (דלקת התוספתן), קולסיסטיס (דלקת המרה), פנקראטיטיס (דלקת הלבלב). פתולוגיות אחרות שיש לכלול כוללות זיהומים בדרכי השתן; יתר לחץ דם; הפרעות נוירולוגיות (למשל, מיגרנה); ומחלות אף אוזן גרון (למשל, מחלת מנייר והפרעה בתפקוד הווסטיבולרי) ¹³⁵. על הרופאים להיות ערניים להפרעות אכילה כגון בולימיה, ששכיחה יותר בקרב ספורטאיות עילית מאשר אצל מי שאינן ספורטאיות ועלולות לדמות הקאות יתר.

ניהול הקאות והריון בהריון

ירידה במשקל, התייבשות וחוסר איזון אלקטרוליטי הם סיבוכים מוכרים היטב של בחילות והקאות חמורות במהלך ההיריון ¹³⁵. במקרים החמורים ביותר, הגבלת הגידול של העובר ולידה מוקדמת מוכרות גם הן כסיבוכים ^{147, 148}. , במקרים נדירים תועדה אנצפלופתיה ע"ש ורניקה עקב מחסור בוויטמין B₁ ¹⁴⁹.

לאור הסיבוכים האפשריים של בחילות והקאות חמורות, יש חשיבות לאבחון וניהול מוקדמים. זה חשוב במיוחד לספורטאיות עילית באימונים. אם לאישה יש בחילות או הקאות בחומרה מספקת כדי להשפיע על צריכת הנוזלים והאוכל, על המטפל לפקח על משקלה, לבחון סימנים של התייבשות (למשל, טכיקרדיה ולחץ דם נמוך), לבדוק את השתן לקטונים ולשקול להעריך סימנים של היפוקלמיה (מחסור באשלגן), היפרקלצמיה (עודף סידן), היפוקלצמיה (מחסור בסידן) או פעילות יתר של בלוטת התריס. יש לשקול אולטרסונוגרפיה מוקדמת לזיהוי גורמים מוקדמים (למשל, הריון מרובה או מולרי) ¹⁵⁰.

טיפולים פסיכולוגים, שאינם מבוססי תרופות ומבוססי תרופות, זמינים לנשים עם בחילות והקאות בהריון ועם הקאות יתר ¹³⁵. תמיכה תזונתית ושתיית נוזלים מספקת מרכזיים לניהול. הנתונים מצביעים על כך שלנשים עם צריכה גבוהה של מזונות שומניים יש סיכון גבוה יותר להקאות יתר בהריון וכי תזונה דלת אנרגיה ועשירה בחלבון קשורה לירידה בבחילות ובהקאות בהריון, בהשוואה לתזונה עשירה בפחמימות ¹⁵¹. הנשים עשויות להנות גם מארוחות קטנות ותכופות והפרדה בין הצריכה של מזונות רטובים ויבשים.

רשימה של נוגדי הקאות אפשריים ניתנת בהמשך, למצבים בהם הם נדרשים. הזמינות תהיה תלויה בתחום השיפוט. ספורטאיות עילית צריכות להבטיח כי כל שימוש בתרופות מתבצע בשיתוף עם הגוף הרפואי של הגוף המנהל, כדי למנוע שימוש בחומרים הנמצאים ברשימת החומרים האסורים של WADA (תיבה 1).

תרופות המשמשות בדרך לטיפול בבחילות אצל נשים בהריון אם קיים צורך. תרופות אלו לא נכללו ברשימת החומרים האסורים של WADA ב-31 בדצמבר 2015, אך ספורטאיות עילית צריכות תמיד לתאם את המרשמים שלהם עם רופא הקבוצה שלהן 135.

×      Doxylamine 10 mg/pyridoxine 10 mg דרך הפה, שלוש פעמים ביום עם מינון גבוה יותר בלילה. ×      Cyclizine 50 mg דרך הפה, תוך שרירי או תוך ורידי, שלוש פעמים ביום. ×      Metoclopramide 10 mg דרך הפה, תוך שרירי או תוך ורידי, שלוש פעמים ביום. ×      Prochlorperazine 5 mg מ"ג דרך הפה, 12.5 mg תוך שרירי או תוך ורידי, שלוש פעמים ביום; 25 mg רקטלית, לאחר מכן 6 שעות מאוחר יותר אם נדרש על ידי מינון דרך הפה ×      Promethazine 25 mg דרך הפה, בלילה ×      Ondansetron 4–8 mg דרך הפה, תוך שרירי או באינפוזיה תוך ורידית איטית, פעמיים עד שלוש פעמים ביום

דירוג איכות: גבוה בקרב אוכלוסיית הנשים ההרות הכללית, אין מחקרים על ספורטאיות עילית.

אם אישה בהריון לא מגיבה או הירידה במשקל הופכת משמעותית, נדרשת כניסה מוקדמת לבית החולים לניהול מתאים של המצב.

בחילות והקאות במהלך ההיריון הן בעיות נפוצות ומטרידות אשר יכולות לפגוע באיכות החיים, ברווחה הפסיכולוגית ובביצועים בספורטאיות עילית, שאחרת היו עשויות להתחרות בנקודה זו בהריון ¹³⁵. רוב הנשים חוות שיפור משמעותי בתחילת הטרימסטר השני, ואז יכולות לחזור בהדרגה לתוכנית האימונים הרגילה שלהן.

עייפות

הגדרה

עייפות היא "תחושת תשישות כבדה ומתמשכת ויכולת מופחתת לעבודה פיזית ומנטלית" ¹⁵² 

שכיחות

עייפות היא תלונה שכיחה בהריון ובמהלך התקופה שלאחר הלידה, וקשורה לכ-90% מההריונות ¹⁵³. גורמים התורמים לעייפות כוללים סביבת המחייה, המערכות התומכות, מצב התעסוקה, מצב סוציו-אקונומי, גיל, מספר ילדים, שעות שינה, פעילות גופנית ואורח חיים ^{152, 154}. הגוף האנושי יכול להסתגל לעייפות, אך עייפות מתמשכת יכולה להוביל לשינויים באיכות החיים ובמצב הבריאותי ¹⁵³. לא נמצאו מחקרים המעריכים את היארעות העייפות בקרב ספורטאיות עילית.

למרות שמרבית העייפות במהלך ההיריון אינה קשורה לתהליכים פתולוגים, יהיה נבון לבטל חששות לאנמיה חמורה או יתר פעילות של בלוטת התריס אצל אלו עם תסמינים מתמשכים. נשים צריכות להחשב אנמיות אם ההמוגלובין שלהן בטרימסטר הראשון <11.0 או <10.5 גרם לדציליטר לאחר 28 שבועות של הריון ¹⁵⁰.

לא בקרב האוכלוסיה ההריונית הכללית ולא בספורטאיות העילית לא נמצאו ניסויים קליניים על ההשפעות של פעילות גופנית להפחתת עייפות.

בריאות ורווחה נפשית

בריאות נפשית מתארת ​​הן רווחה פסיכולוגית חיובית והן אינדיקאטורים לבריאות לקויה כגון הפרעות במצב הרוח, דיכאון וחרדה. מצבים כגון הפרעות אכילה (אנורקסיה נרבוזה, בולימיה, שילוש נשי) אינם נכללים בסעיף זה, אך ספורטאיות עם מצבים אלה זקוקות למעקב צמוד במהלך ההיריון. בריאות נפשית אימהית ירודה קשורה לתוצאות גרועות יותר להריון וללידה, וכן מציבה סיכונים לצאצאים בשלב מאוחר יותר בחיים.

דיכאון

דיכאון (דיפרסיה) הוא מצב של מצב רוח נמוך ורתיעה מפעילות שיכולה להשפיע על מחשבותיו של אדם, התנהגותו, רגשותיו ותחושת הרווחה שלו ¹⁵⁵. האבחון הקליני של דיכאון מבוסס על ראיון אבחנתי; אחרת משתמשים במונח של "סימפטומים דיכאוניים" ¹⁵⁵. אנשים במצב רוח דיכאוני יכולים להרגיש עצובים, חרדים, ריקים, חסרי תקווה, חסרי ישע, חסרי ערך, אשמים, עצבניים, מתביישים או חסרי מנוח. הם עלולים לאבד עניין בפעילויות שפעם היו מענגות; לחוות אכילת יתר או אובדן תיאבון; לסבול מבעיות ריכוז, לזכור פרטים או לקבל החלטות; ועשויים להרהר, לנסות או לבצע התאבדות. נדודי שינה, שינה מוגזמת, עייפות, כאבים, מכאובים, בעיות עיכול או אובדן אנרגיה עשויים גם הם להימצא.

באוכלוסייה הכללית, כ-6.7% מהאנשים סובלים מדיכאון בתקופה של 12 חודשים ¹⁵⁶, והשכיחות גבוהה יותר בקרב בוגרים צעירים. בהריון, השכיחות הממוצעת של סימפטומים דיכאוניים על פני שבעה מחקרים היתה 22.6% ^{157, 158}. מאחר שרמות גבוהות יותר של פעילות גופנית ותרגול קשורות בדרך כלל בסיכון נמוך יותר לתסמינים דיכאוניים ^{159, 160}, מניחים לעיתים קרובות כי ספורטאיות עילית יסבלו מסימפטומים של דיכאון בתדירות נמוכה יותר. אבל, השכיחות בקרב ספורטאיות עילית לא מראה שום הבדל בשיעורי הדיכאון לעומת כלל האוכלוסייה ⁶¹. כמו גם באוכלוסייה הכללית, שכיחות הדיכאון גבוהה יותר אצל ספורטאיות נקבות מאשר אצל ספורטאים זכרים. גורמי דיכאון ספציפיים לספורטאים הם פציעות ¹⁶², כשל בביצועים ספורטיביים ¹⁶³, וסיום שלא מרצון של הקריירה הספורטיבית ¹⁶⁴. בקרב ספורטאים, גופי המנהל של הספורט ובעלי התפקידים המנהליים, נראה שיש נטייה להמעיט או להתעלם מבעיות פסיכיאטריות ¹⁶⁵, וספורטאים נוטים לתת-דיווח של תסמינים דיכאוניים ורק לעתים רחוקות מבקשים עזרה ^{161, 166, 167}. לא ידוע האם נטייה זו נמשכת בהריון. לא נמצאו נתונים על שכיחות הדיכאון בקרב ספורטאיות בהריון.

מספר מחקרים הראו כי דיכאון במהלך ההיריון קשור לסיכון מוגבר לתוצאות לידה גרועות, כולל לידה לפני הזמן (PTB), משקל לידה נמוך (LBW) הגבלת גדילה ברחם (IUGR) ורעלת הריון (PET) ¹⁶⁸. במטה-אנליזה של מחקרים שנעשו במדד דיכאון קטגורי, גודל האפקט המשולב היה גדול יותר באופן משמעותי (PTB: יחס סיכום משולב (RR (95% CI)=1.39 (1.19 to 1.61)), LBW 1.49 (1.25  to1.77), CTB: ו-IUGR: 1.45 (1.05 to 2.02)) בהשוואה למחקרים שהשתמשו במדד דיכאון רציף (1.03 (1.00 to 1.06), 1.04 (0.99 to 1.09) ו-1.02 (1.00 to 1.04)), בהתאמה) ^{169, 170}. שימו לב שגם עם סיכונים יחסיים משמעותיים אלה, למרבית הנשים עם בעיות בריאות נפש יש תוצאות נורמליות לחלוטין להריון. רמות גבוהות של פסיכופתולוגיות מופנמות (internalising) ומוחצנות (externalising) בילדים, כמו גם קשיים ביחסים משפחתיים דווחו ¹⁷².

חרדה

חרדה היא רגש המאופיין על ידי מצב לא נעים של סערה פנימית, המלווה לעתים קרובות בהתנהגות עצבנית, כגון צעידה הלוך וחזור, תלונות סומטיות והרהורים ¹⁷³. חרדה אינה זהה לפחד, שהוא תגובה לאיום מיידי או איום שנתפס כמיידי, אלא הציפייה לאיום עתידי ¹⁵⁵. חרדה מלווה לעיתים קרובות במתח שרירי, חוסר מנוחה, עייפות ובעיות ריכוז.

באוכלוסייה הכללית בהולנד, השכיחות של הפרעות חרדה לאורך 12 חודשים בקרב נשים הייתה 12.5% ​​לעומת 7.7% בגברים ¹⁷⁴. רמות גבוהות של חרדה מדווחות על ידי רבע מהנשים בטרימסטר הראשון והשני של ההיריון ¹⁷⁵. עם זאת, לא קיים קונצנזוס על כלי איבחון או נקודות חיתוך לזיהוי נשים עם רמות חרדה גבוהות, כך ששיעורי השכיחות משתנים בין המחקרים. אין נתונים זמינים עבור ספורטאיות בהריון, ויש נתונים מוגבלים על חרדה בספורטאיות שאינן בהריון. באוסטרליה, מחקר אחד דיווח כי 12% מהספורטאיות סבלו מרמות חרדה גבוהות ¹⁷⁶.

נשים יכולות לסבול גם מחרדות הקשורות ספציפית להריון, כגון חשש לילד נכה, פחד מהלידה וחרדה לגבי השינויים בגוף ובמראה שלהן ¹⁷⁷. חרדות קשורות הריון אלה אינן קשורות לרגשות חרדה או דיכאון כלליים ¹⁷⁷, והן מדווחות על ידי 14.4% מהנשים ההרות ¹⁷⁸. פחד מהלידה דווח על ידי 8% מהנשים בהריון באוכלוסייה ההריונית הכללית ¹⁷⁹. האם ספורטאיות סובלות פחות או יותר מחרדות הקשורות להריון לא ידוע, אך ייתכן שיש להן חרדות לגבי היכולת לחזור לקריירה הספורטיבית שלהן, באותה מידה שבה חלק מהנשים חוששות מהחזרה לעבודה ¹⁸⁰.

מניעה וטיפול בדיכאון וחרדה במהלך ההיריון

טיפול תרופתי בתסמיני דיכאון על ידי תרופות נוגדות דיכאון, כגון מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין, שכיח באוכלוסייה הכללית. ההחלטה להשתמש בתרופות נוגדות דיכאון בהריון מבוססת על צרכי הבריאות הנפשית של האם במהלך ההיריון ובתקופה שלאחרי ההיריון כנגד כל דאגה תיאורטית לעובר. עם זאת, לרוב התרופות נוגדות הדיכאון אין אינדיקציות נגד לשימוש בהריון ¹⁸¹. כל תרופה שמשמשת ספורטאית עילית צריכה להתאים לקווים המנחים של WADA. טיפול התנהגותי קוגניטיבי, אופציה מניעתית וטיפולית יעילה לדיכאון וחרדה מחוץ להריון ^{183, 184} יעילה גם בהריון ובתקופה שלאחר הלידה ¹⁸⁵. סקירה שיטתית ומטה-אנליזה משנת 2014 מצאו כמה ראיות התומכות ביעילות פעילות גופנית במניעה ובטיפול בדיכאון בהריון, בהתבסס על ממצאי שישה מחקרי התערבות באיכות "בינונית-נמוכה" ¹⁸⁶. עם זאת, מחקרים אלו לא נעשו בספורטאיות עילית.

עליית משקל בהריון

עליית משקל בהריון (Gestational weight gain - GWG) מוגדרת ככמות המשקל הנוספת מן ההפריה ועד הלידה - וכאשר מגיעה לערכים קיצוניים, עשויה להשפיע על בריאותם ורווחתם של האם והתינוק ^{89, 187}. במיוחד בטרימסטר השני והשלישי, ה-GWG הוא גורם מכריע בצמיחת העובר. נשים בהריון אשר עלו מעט במשקל ואשר נמצאות מתחת להמלצות ה-IOM, סביר יותר שילדו תינוק קטן לגיל ההיריון, במיוחד נשים במשקל נורמלי ותת-משקל ^{187, 188}. בנוסף, GWG נמוך קשור ללידה מוקדמת (PTB) וכשל להתחיל בהנקה ^{188, 189}. מצד שני, נשים שעלו מעל הכמות המומלצת העלו את הסיכון להפרעות סוכרת הריונית (GDM) ולחץ דם גבוה, לידה ממושכת, ניתוח קיסרי, מאקרוזומיה (ילוד ענק - macrosomia) ותינוק גדול לגיל ההיריון, כמו גם לשימור המשקל לאחר הלידה ובעקבותיו משקל עודף/השמנת יתר ^{190 – 192}. GWG מעל מתחת להמלצות עלול להתרחש בקרב ספורטאיות עילית, ועשוי לעורר חששות בקשר לתוצאות ההיריון, כמו גם לחזרה לספורט.

ההמלצות הנוכחיות לגבי GWG ניתנו ב-2009 ⁸⁹ ומבוססות על קטגוריות ה-BMI של טרום ההיריון (טבלה 2). לנשים בהריון עם תאומים ניתנות להמלצות נפרדות, הנעות בין 16.8 ל-24.5 ק"ג לנשים במשקל תקין, 14.1 ל-22.7 ק"ג לנשים הסובלות מעודף משקל ו-13.3 ל-19.1 ק"ג לנשים שמנות. אין המלצות ספציפיות לספורטאיות עילית.

תיאור של GWG

GWG נגזר הן מגורמים אימהיים והן מגורמים עובריים-שילייתיים, כולל הגדלת נפח הדם (1.4 - 1.8 ק"ג), הרחם (0.9 ק"ג), עלייה בנוזלים החוץ-תאיים (1.4 - 1.8 ק"ג), שדיים גדולים יותר (0.4 – 0.9 ק"ג), התינוק (3 - 3.6 ק"ג), שליה (0.5 - 0.7 ק"ג) ונזול מי שפיר (0.9 - 1 ק"ג) ^{88, 89}.

קצב העלייה במשקל הוא בדרך כלל הנמוך ביותר (0.5 - 2.0 ק"ג בסך הכל) בטרימסטר הראשון, הגבוה ביותר בטרימסטר השני (בממוצע מתחת ל-0.50 ק"ג בשבוע), וקבוע או פוחת מעט לקראת סוף הטרימסטר השלישי ^{88, 89}.

עמידה בהמלצות לעלייה במשקל

נתונים אחרונים מארה"ב מראים כי 15 - 20% מהנשים העלו פחות מן ההמלצות, 26 - 36% העלו בטווח ההמלצות, ו-42 - 57% העלו מעל ההמלצות ה-IOM בהתייחס ל-GWG ^{193 – 197}. לכן, באחוז גבוה בכלל הנשים בהריון, העלייה במשקל בזמן ההיריון נמצאת מחוץ להמלצות העדכניות.

התפקידים של פעילות גופנית ו-GWG

באוכלוסיה ההריונית הכללית, מחקרים תצפיתיים הראו תוצאות לא עקביות ביחס ליחסים בין פעילות גופנית/תרגול לבין GWG. כמה מהמחקרים הראו כי ירידה בפעילות גופנית מרמות טרום ההיריון נקשרה באופן מובהק ל-GWG גדול יותר ^{119, 198}. מחקר עוקבה אורכי נוסף הראה כי נשים העונות להנחיות הפעילות הגופנית (≥30 דקות ביום) היו בעלות 29% (95% CI 0.57% to 0.88%) סיכויים נמוכים יותר לעלות במשקל מעל ההמלצות ה-IOM בהשוואה לנשים לא פעילות ¹⁹⁹. סטובה ועמיתיו ^{200, 201} דיווחו גם כי הליכה באמצע ההיריון ופעילות בעצימות בינונית, בהתאם להנחיות הנוכחיות, היו קשורים בקשר הפוך לסיכון ל-GWG מוגזם.

ברלוונטיות פוטנציאלית לספורטאיות, מחקרים הראו כי ביצועי הפעילות הגופנית אינם משפיעים לא על שיעור העלייה במשקל בתחילת ההיריון ולא על הצטברות השומן התת עורי (עובי קפלי עור), עם ירידה של שניהם בשלהי ההיריון. עם זאת, סך עליית המשקל בהריון הייתה בטווח הנורמלי ^{202 – 204}. כמו כן, רמות גבוהות יותר של פעילות גופנית לפני הריון נקשרו עם ל-GWG מופחת ²⁰⁵, מה שרלוונטי לספורטאיות. רק מחקר אחד שעוסק ב-GWG אצל ספורטאיות עילית נמצא ²⁰⁶. במחקר רטרוספקטיבי זה של 40 ספורטאיות עילית נורבגיות וקבוצת בקרה מותאמת גיל עם BMI רגיל לפני ההיריון, ה-GWG המדווח עצמית הממוצע היה נמוך יותר אצל הספורטאיות מאשר בקבוצת הבקרה (13.9 SD 6.9 kg vs 17.5 SD 9.1 kg, p=0.06c).

מניעה וטיפול

מספר מחקרים אקראיים מבוקרים אקראיים (RCTs) חקרו את ההשפעה של פעילות גופנית על GWG והתוצאות מגוונות ^{8, 207 – 230}. עם זאת, אף אחד מ-RCTs אלה לא כלל ספורטאיות תחרותיות. קרדל ⁹¹ חקר את ההשפעה של משטר אימון בנפח גבוה ובנפח בינוני בספורטאיות עילית בהריון (n = 41), ולא היה הבדל משמעותי בין שתי קבוצות האימונים לא ברמות השומן ולא ב-GWG. מחקרים החוקרים את ההשפעה של נפח אימון על GWG במהלך ההיריון (בשלבים מוקדמים בהשוואה למאוחרים) ואת ההשפעה שלהם על העובר הגדל נדרשים, אבל קשים לביצוע. דירוג איכות: נמוך, אין RCTs בקרב ספורטאיות עילית. כל עוד מדידת גובה הפונדוס (Symphysis-fundal height - SFH) תואמת את גיל ההיריון, לא נדרשות הערכות אולטראסאונד תכופות יותר לספורטאיות עילית.