מולי סיידל, סטרבה, והאם יש בזה מסר לכולנו?

 

מולי סיידל, הרצה האמריקאית שזכתה במדליית הארד באוליפיאדת טוקיו, ואשר האמונים שלה התפרסמו ושותפו באינסטגרם ובסטרבה ושימשו מקור להשראה לעשרות אלפי רצים בעולם, הודיעה כי היא מפחיתה את החשיפה שלה. מה הסיבות להחלטה והאם יש בכך מסר לכולנו

 

תומר גמינדר, ספורט למחשבה

* אני מתנצל מראש על הפוסט הצדקני, אבל אני סבור שהמסר חשוב מספיק גם אם הוא נשמע מתחסד (והוא נשמע כזה ... לפחות לי)

סיידל, ספורטאית על שמזכירה קצת את הרצה בבית ליד, שעברה קשיים שכל אחד יכול להזדהות איתם ואישיות לבבית ובלתי אמצעית, צברה 220,000 עוקבים באינסטגרם וקרוב ל-70,000 עוקבים (כולל אני) בסטרבה, ציטטה שתי סיבות להחלטה שלה: שמירה על הפרטיות ושמירה על השפיות.

 

 

 

סוגיית הפרטיות וסטרבה איננה חדשה. כבר ב-2018 התגלה בעולם, וגם בארץ, כי ה-Heatmaps של סטרבה (ואפליקציות אחרות כמו Garmin Connect ו-Polar Flow) גילו את מקומם של בסיסים צבאיים סודיים וחשפו חלקים משגרת היום של חיילים ואזרחים שחיו והתאמנו באותם בסיסים. סיידל עצמה לא פירטה מה קרה, אבל ספרה שהשיתוף של הריצות היומיות שלה עם העולם היה בעייתי, וספרה, מבלי להוסיף הסברים, שהיה אירוע ספציפי שגרם לה לקבל את ההחלטה. הן רמזה שהיו אנשים שחרגו מהגבולות והפכו את השיתוף לבעיה בטיחותית, כאשר דרוש רק אדם אחד שלא מבין את הגבולות האלה כדי שהשיתוף יהפוך פתאום למסוכן.

 

 

 

בחלק של שמירה על השפיות, סיידל, אשר סבלה מערב רב של פציעות ספורט, כולל פציעות קשות עקב אימונים לא מידתיים, ציינה שסטרבה עלולה להיות "תחרותית יתר על המידה" ו-"ליצור הילה לאימון יתר". כאשר דברים אלה באים מספורטאית שהייתה רגילה לרוץ כ-200 ק"מ בשבוע, ברור שיש כאן בעיה. הדברים של סיידל מציפים את המשיכה הבעייתית של טבלאות ההישגים והנפילה למלכודות ההישגיות, עם הדחיפה לקבוע ולהחזיק בשיאים למקטעים השונים, והחשש שאימון קל יתפרש כאימון חלש על ידי העוקבים. בניגוד לסטרבה אשר נותנת דגש להילה של אימונים קשים ושיאים, תהליך אימון נכון מבוסס רובו על אימונים קלים וממושכים, והספורטאים נמצאים בתווך.

 

 

 

האם יש פה מסר עבורנו, בני התמותה? לדעתי הסיפור של סיידל מצייר תמונה שמזכירה מאוד הרבה ספורטאים שאני פוגש סביבי, שהאימונים שלהם מוכתבים במידה רבה על ידי הרצון להעלות תמונת שעון עם שיא חדש, לצייר גרף "דשא" של אימון אינטרוולים בכל הכוח, או אפילו סתם מודדים את איכות האימון במספר שיאי הסגמנטים שסטרבה סופר להם באימון, ומאוכזבים כאשר אין כאלה. תהליך האימון האמיתי שונה מאוד, ובנוי ברובו המחלט מאימונים קלים, משעממים, שגרתיים ונטולי הישגים. וכאשר תהליך האימון מושפע מהרצון לייצר נוכחות מורגשת ברשת, הספורטאי נופל למלכודת של תהליך לא אופטימלי, סטגנציה, מאמץ מוגבר ובסופו של דבר נפילה פיזית או מנטלית.

 

 

אז, תמשיכו לשתף את האימונים (תוך שמירה על הפרטיות שלכם) ולנצל את הצד החיובי של הרשתות החברתיות ליצירת מוטיבציה, אבל תנו לתהליך האימוני להכתיב את תוכנית האימונים ולא לאגו הפומבי שלנו.