מחקר
ייחודי חקר את ההשפעות ההיריון על האימונים, הפציעות והביצועים של 42 רצות
עילית ברמה עולמית לפני, במהלך ואחרי ההיריון. המחקר מצא כי אותן ספורטאיות שתכננו
לחזור לרמה הקודמת לאחר ההיריון חזרו לרמה זו 1 – 3 שנים לאחר ההיריון, וכמחציתן
אף שיפרו את התוצאות.
תומר גמינדר, ספורט למחשבה
המחקר, שנערך ע"י קבוצת
חוקרים שכללה את פרנסין דארוך, איימי שניברג, ריאן ברודי, זכרי פרארו, דילן ווייקס,
שריטה הירה, אודרי ג'יילס, קריסטי אדמו וטרנט סטלינגוורף והתפרסם ב- Medicine & Science in Sports & Exercise. המחקר נולד מדוח
של קבוצת המומחים של הוועד האולימפי הבינלאומי בנושא הריון ולידה שזיהה מיעוט
מידע לגבי אימונים וביצועים אצל ספורטאיות עילית אמיתיות. לפיכך, מטרת מחקר זה
הייתה לכמת את נפח האימונים של רצי עילית במהלך ההיריון ואחרי הלידה.
המחקר אסף נתונים מ-42
רצות עילית למרחקים בינוניים וארוכים אשר למעלה ממחציתן התחרו באליפות העולם או באולימפיאדה
לפני, במהלך ואחרי ההיריון. הנתונים שנאספו כללו מידע על איכות, כמות וסוג האימונים
שנאספו בעזרת שאלון רטרוספקטיבי ונתוני תחרויות שפורסמו באינטרנט.
המחקר מצא כי נפח
האימונים הכולל כמעט ונשמר במהלך ההיריון, כאשר נפח הריצה ירד באופן משמעותי (p < 0.01)
מהטרימסטר הראשון (63 ± 34 ק"מ לשבוע) ועד הטרימסטר השלישי (30 ± 30 ק"מ
לשבוע), ומנגד נפח אימוני הקרוס-טריינינג עלה משמעותית. הספורטאיות חזרו לפעילות גופנית
ואימונים בערך כ-6 שבועות לאחר הלידה, ו-3 חודשים לאחר הלידה הגיעו לכ-80% מנפחי
האימון טרום ההיריון. בקרב אותם 60% מהרצות שהתכוונו לחזור לרמות ביצועים מקבילות
לאחר ההיריון, לא הייתה ירידה סטטיסטית בביצועים ב-1 - 3 שנים לאחר ההיריון
בהשוואה לביצועים טרום ההיריון, ו-46% שיפרו את הביצועים לאחר ההיריון.
מחקר זה חקר את הקבוצה
הגדולה ביותר של רצות עילית ברמה עולמית, אשר מתאמנות בעצימות גבוהה ובנפחים
גדולים פי 2 – 4 מההנחיות הנוכחיות, לפני, במהלך ואחרי ההיריון. המחקר גם בחן לראשונה
את רמות האימונים והתחרויות, כולל הערכה ישירה של התוצאות בתחרויות. המחקר מצא כי משתתפות
המחקר שהתכוונו לחזור להתחרות ברמה גבוהה עשו זאת ברמת ביצועים דומה סטטיסטית
בתקופה של 1 - 3 שנים לאחר ההיריון, וכמעט מחצית מהרצות שיפרו את התוצאות לאחר
ההיריון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.